למה היא לא בגן?

השעה עשר וחצי בבוקר אנחנו יושבות לנו בינואר חורפי עם שמש ישראלית רותחת. אני בחולצה דקה וג'ינס קרעים, היא בטח נחנקת תחת השכבות אני חושבת אבל לא מורידה לה. היא לועסת את הלחמניה שלה בהנאה ואני נוגסת בקוראסון באשמה. כל כך רוצה לחזור לבטן השטוחה משנת 2015 ולא מצליחה להפסיק לאכול.

למה היא לא בגן? למה אני לא שולחת את הילדה שלי שהיא אוטוטו בת שנה להצטופף עם עוד כמה מתוקים באמבטיית נזלת ושיעולים עם צעצועים מלאי ליקוקים? אני יכולה לתת אלף סיבות ועדיין תצקצקו בשקט.

אז הסיבה העיקרית, אני סטודנטית ואמא שזה מתכון מעולה לימי חופש ומחלה. תקופת מבחנים וחום גבוה זה לא משהו שבוסים אוהבים. גם אם יסכימו להעסיק אותי, ישחטו ממני בגן 3/4 מהמשכורת.

אז תשימי אותה אצל מטפלת. נכון אני אשים אותה אצל מטפלת, כי זה נורא לא בסדר שאני שסחבה אותה תשעה חודשים בבטן, האשה שילדה אותה, הניקה אותה, קמה בלילה להחזיר מוצץ ליעד, תעשה עבודה פחות טובה ממטפלת. העיקר שלא תראו אותי איתה בבית.

איך את לא משתגעת? אני לא. ואני כן. לפעמים ידיים למעלה על הראש ומגדל כוסות זה שטות גמורה לילדה בת עשרים ושמונה, אבל יודעים איך הייתי משתגעת בעבודות הקודמות שלי? כל שני וחמישי דומעת, לא בנויה לזה ולא רוצה לשמוע יותר צרחות של אנשים כועסים וצודקים.

אני לא רוצה להיות צודקת בעניין הזה של הגן, אני רוצה לחיות. לראות אותה עושה הכל בפעם הראשונה. וכן אני זוכרת את היום הזה שהיא קמה משינה, ישבה בכיסא וחיכתה לאוכל ופתאום מחאה כפיים בלי התראה. בלי להיות בגן, ככה מול העיניים שלי, אף אחד לא סיפר לי על זה או שלח לי תמונה, ראיתי ובכיתי. כי אני מטומטמת ובכיינית ואמא בפעם הראשונה בחיים שלי.

אני כמעט אף פעם לא בטוחה במה שאני עושה, בטח לא מרוצה שמדובר בעבודה שלי. אני לא עובדת כבר שנה בעבודה אמיתית שאני שונאת. אני קמה כל בוקר לבוסית שמושכת לי בשיער ובאף. אני אוכלת איתה צהריים ומנקה את מה שנראה לה שצריך להיות על הרצפה.

כן אני יודעת שיהיה לי קשה כשהיא תלך לגן, אני משקשקת מהמחשבה. אבל אני תמיד אזכור את שנת 2016 כשנה הפסיכית, הקשה והמלמדת, עם כמות שנ"צ הכי טובה שלי מאז גיל שנה. עדיין רוצים לשאול למה היא לא בגן?

אה וגם היה איש נחמד שפגשתי

כיף לכן לטייל בשמש הזאת אה,

מאוד כיף, הכי כיף שהיא איתי כל הזמן, למרות ש

אנשים תמיד שואלים איך את לא משתגעת וזה אתה יודע

יש לך ילדה, את לא תשגעי אף פעם