מחשבות על ילד שני

המחשבות הכי קשוחות שהיו לי אחרי שילדתי היו שאני לא רוצה עוד. באחד הלילות שניסיתי להרדים אותה על הידיים ללא הצלחה נשבעתי שאין מצב שאני עוברת את זה שוב. לא אכפת לי מכלום, שתגדל להיות יחידה, ככה היא תקבל יותר מהכל ואני אשן טוב.

דבר אחד בטוח אצלי, אני לא בן אדם שמתכנן דברים. אני מאמינה שמה שיקרה הוא הדבר הנכון, או שאני מתעלמת. מאז שהפכתי לאדם אחראי ובוגר (לא מדברת על האמהות, זה עדיין לא הצד האחראי שבי) הבנתי שזהו, בסוף הקיץ אני מסיימת תואר ראשון כנגד כל התחזיות, לשמחת אהוב ליבי וגאוות הוריי. ובפעם הראשונה בחיי העזתי לתכנן את העתיד הקרוב כל כך. ספטמבר במלוא חגיגיותו נפרש בדמיוני- רונה נכנסת לגן ואני מסיימת את התואר ומחפשת עבודה של גדולים, לא עוד טרנינג וסניקרס של אמא במשרה מלאה.

חגגנו שלושתנו את יום הנישואין השלישי במספר בצפון הירוק. בין קטיף דובדבנים לבריכה בקיבוץ הרגשתי שמשהו לא מסתדר לי. טוב לי מידי, הלב שלי נח ומנומנם כמו העז בפינת הליטוף בקיבוץ, לא מודאגת מכלום רק מהבמבה הבאה שישגר לעברי איזה ילד. יש ,עתיד שמחכה לנו בסוף הקיץ ואין שום מכשול אני רק צריכה לקצור.

ואז מאחר לי, אני מתעלמת כי יש תכנון וכי זה מנהג קבוע. דודי כבר מחייך (דודי רוצה עשרה ילדים, אבא שלי תמיד צוחק עד שהוא מבין שהוא רציני). אני מביטה ברונה, רק היא הילדה שלי. אני לא מכירה שום ילד אחר שארצה לנגב את הטוסיק שלו, שארצה להניק אותו מסביב לשעון, ולהיכנס להתקף חרדה שעולה החום, יש בי מקום רק לה.

אבל זה חיובי. הילדה שבי לא יכולה לקבל את זה. רוב היום אני בוכה, מקיאה אוויר, אני לא מעכלת. אני לא יודעת איך לשמוח, להבין שהלכו התוכניות. זאת ברכה אסור להגיד ככה. באולטרסאונד הראשון אני נשברת, בוהה בגונב/ת הלבבות החדש/ה, רק אני ודמות החייזר המשונה היחידים שקיימים ביקום. ויבבתי שם שלא כמו בהריון עם רונה שצחקתי למראה המשונה שנשקף מהמסך. בכיתי את עצמי הרי שגם אני הגחתי לחיים האלה ללא תכנון, הפתעתי את אמא שלי והלחצתי את אבא שלי. אני מראה את התצלום לרונה שנותנת נשיקה לתמונה. זה יהיה בסדר אני ממלמלת.

אפשר לקרוא לזה אגואיסטיות, אפשר להגדיר את זה כפחדנות. אבל חברה טובה שסיפרתי לה נימקה את המצב באופן הכי מדוייק, לא הספקתי להיות לא בהריון, לא ירדתי מספיק במשקל, לא שתיתי מספיק יין, אכלתי סושי רק פעמיים ובא לי חופשה בג'קוזי ואולי גם לקפוץ בנג'י. הלא תופס יותר חזק מכן כשאת בהריון.

קשה לי שאני לא בן אדם שמתכנן, שלו"ז וסדר לא זורמים לי בורידים, אבל ילדים? אחרי שצלחתי את הזוועות של השליש הראשון התחלתי לפזם את "ילדים זה שמחה". יש לי עוד בת בדרך, שהולכת להגדיל לי את הציצים והתחת משמעותית, עוד טוסיק לנגב וגבר אחד מאושר שלא מבין ששלוש נשים במחזור זה הסיוט הכי גדול של החיים שלו.

אני יודעת מה אתם חושבים,

היא לא שמעה על אמצעי מניעה? יאללה סתמו