אני אתה והיא

קחו דף חלק שורות משבצות מה שבא לכם. תקמטו אותו היטב, תפתחו, תמתחו תחליקו כמה שאפשר. ככה זה נראה, את והוא אחרי ילד ראשון.

יש מוטיב חוזר ביחסים שלי ושל דודי - להיות חולים ולהרוס חופשות שחיכינו להם מלא זמן. פעם באילת חטפנו קלקול קיבה, כשהוא הציע לי נישואים היינו בבית מלון הייתי מצוננת למות, בירח דבש הוא סבל מורטיגו רוב הטיול. מאז שרונה הצטרפה, טפו טפו שברה את הקארמה הפעוטה שלנו.

באופן כללי, מערך היחסים שלנו השתנה לגמרי מאז הופיעה בחיינו, השיחות על כמה היא אכלה הפכו ללגיטימיות ורציניות. גם קקי כמובן. כמה היא צחקה, למה היא בוכה כשאני מדברת איתו בטלפון, (למה באמת? אולי כי היא רוצה את הטלפון) למה אני בוכה (למה באמת!). והשאלה האהובה עליו מכולן, הנכספת שבלעדיה לא יהיה רגוע ושקט, אם היא סיימה את כ-ל הבקבוק לפני ההשכבה.

חשבתי שילד ירחיק בינינו, והאמת צדקתי. הטונים עולים מהר כשכל אחד חושב שהוא יודע יותר טוב, שצריך לחכות לעוד גרעפס, או לתת לה לשתות את כל הכוס של הקידוש. זה מעכיר את האווירה הרומנטית שגם ככה כבר לא גרה כאן יותר. אני לא מפנה אצבע מאשימה לאף אחד. אני פשוט יוצאת לאולם הנוסעים בנתב"ג וחוטפת את רונה לידיים שלי. והוא לא אומר כלום כל הדרך. ואני אפילו לא שמה לב. לא נישקת אותי הוא אומר. אני בוכה, יודעת ששביל האהבה החדש והמתוק שנרקם ביני לבינו שכחתי להושיט לו את היד שלי.

אני מסתכלת על זה מבחוץ, בשנה וחצי האחרונות רוב הזמן אני אמא שלה יותר מהמאהבת שלו. ההתעסקות ביצור החדש בבית, ההתעלמות מחצי עולם שלא בכוונה זה בדיוק כמו אהבה חדשה. וגבר, הוא טיפוס שקשה לדעת לרוב מה הוא מרגיש (במיוחד שלי) ופתאום כשראיתי שהוא זקוק לי, נפער לי הלב והבנתי כמה אני זקוקה לו. שנשבעתי לאהוב אותו תמיד באושר ובעוני בבריאות ובחולי ברעב ובעצבים. נזכרתי איך הוא מפרק לי את העוף ואיך אני מסרבת להכין לו דגים לשבת רק כדי שיתחנן ויגיד כמה זה טעים לו יותר מהכל. שהוא מצלם לי פרחים בכיכר ושולח לי (פרסיה או לא), כשאני מכבסת מהר את הסדינים הלבנים ושמה שוב

כדי שירגיש בבית מלון (אמרתי לכם פרסיה אורגינל!)

ואני יודעת כמה קשה לתפעל אהבה כשפתאום אהבה קטנה מתרוצצת ביניכם. אבל תעשו מאמץ, לא חייב לצאת מהבית. אפשר סתם לפתוח בקבוק יין ולהגיד כל חמש שניות איזה מאמי היא בא לי שהיא תתעורר ואז שהיא באמת תתעורר, לחטוף קריזה וללכת לישון בזמן שהוא מרדים אותה. אין כמוהו, אהבה של החיים שלי.

והכי חשוב

יש המון זכרונות יפים מהחיים לפני הילדים. תשלפו אותם מידי פעם שמבליגה לכם מחשבה מי זה האיש שלצידי. אני בחרתי את התמונה הזאת מתחילת ההיכרות שלנו, רזים, צעירים, בעליית גג שג'וקים נפלו ממנה בהפתעה. לא מודעים לזרעי האהבה שניטעו בינינו, שהנביטו לרונה שלנו..

תשמרו את מה שיש לכם