למה אף אחת לא סיפרה לי

למה אף אחת לא סיפרה לי

כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה, אולי אפילו שאלתי את עצמי אחרי הפעם הראשונה שילדתי. למה אף אחת לא סיפרה לי שככה זה,

פתאום זה צף, בכל פינה מספרים על זה ונתמכים בתשובה שהאושר שזה מעניק מפצה על הכל.

אז לא. אף אחת לא מספרת כי היא לא יודעת איך זה להרגיש ככה לפני שהיא אמא.

את יכולה לדמיין, את יכולה להיות הבן אדם הכי חזק שיש, סופרגירל אמיתית. אבל עדיין לא תביני על מה מדברים. את יכולה לשאול את מי שכבר עברה את זה והיא תתאר לך, תפרט בדיוק כמה קשה לה, ועדיין את לא תהיי מוכנה לזה. וכל חודש תשיעי תמשיכי לדמיין את העריסה עם המגן ראש המושלם שקנית. ותקפלי רק כמה בגדי ניו בורן שהזמנת, ברור זה רק להתחלה כי חלילה "לא קונים לפני".

ויש את הפעם הראשונה,

הפעם הראשונה שהיא תפלוט את תבכי בהיסטריה

וכשהרגליים נתקעות לה במיטה והיא בוכה בהיסטריה.

רוב חופשת הלידה את בוהה בה מנסה לגלות מה היא צריכה עכשיו. ומנסה להפסיק לדמיין את הבכי שלה שאת מתקלחת.

בוכה בוכה בוכה בוכה בוכה כאילו את במחזור שלא נגמר. אחרי שילדתי לא הבנתי איך אף אחד לא בהלם בשוק שמהגוף שלי יצא בן אדם, איך אפשר להמשיך לחיות? למה זה לא מתפרסם בכותרות ענק בעיתון?

ולמה,

למה לוחצים עלי להביא עוד אחד

למה הפס של הקיסרי לא נעלם

למה היא לא ישנה ולמה אני כל הזמן רעבה

למה כל פעם שהיא בוכה הוא אומר לי תניקי

ולמה, השאלה החשובה מכל- הוא לא יכול להבין אותי

גם אם אני אפרט לו את הכאב למילים

גם אם אנחנו משלימים אחד את השני כמו שישישבת

כמו חלה ודג

כמו כפתור ופרח

הוא לא יוכל להבין

מקסימום לגעת בראש כשהמיילדת אומרת לו 

ורק את יודעת איך זה מרגיש באמת וממשיכה לנענע את העריסה

מתוך שינה

מתוך אהבה

מתוך תקווה לשינה משל עצמך

וכשזה לא מצליח

תפרשי כנפיים (ונעלי ספורט) תגידי לו שעכשיו זה הזמן שלו להניק ותיזכרי בשיר שלך שהכי אהבת שהיית בת שש עשרה ותגלי משמעות אחרת למילים.

בוודאי שמת לב שהכל אצלי נגמר ביציאה מהבית

זה הוכיח את עצמו כל פעם מחדש כמחזק, משחרר את הנשמה, את הגוף, את האמא שאת